'בית קיבוצי' ו'מחנה צבאי' - קרית-ענבים, תש"ח-תש"ט 1947-1948
קיבוץ קרית ענבים שראשוניו עלו להתישבות בתר"ף 1920, היה מימיו הראשונים מנהיגותי ומוביל בתנועה הקיבוצית ובישוב היהודי בארץ-ישראל. בשנים תש"ח-תש"ט 1947-1948, תיפקדו הקיבוצים קרית-ענבים ולצידו מעלה-החמישה, הן כקהילות אזרחיות, והן כנקודות הגנה על הדרך לירושלים.
כבר לאחר מאורעות קיץ תרפ"ט 1929, הוקמו בקרית-ענבים בזה אחר זה בסיס גדול של ה'הגנה', של פלוגת 'הנודדת', ואחר של הפלמ"ח, שכללו בתי-מלאכה, מחסנים(סליקים) ומרכז אימונים. לאחר 'כ"ט בנובמבר' 1947, תכפו אירועי הדמים באיזור. לאחר הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח 14 במאי 1948, החמירו האירועים, וב-26 במאי פונו מן הקיבוץ הילדים, וחלק מן המבוגרים שליוו אותם, למשך חצי שנה. בקיבוץ נשאר גרעין חברים בוגרים, שהמשיכו לטפל במשק הפגוע, השתתפו ככוח עזר ולוחמים בקו החזית שעבר למעשה בסביבות הקיבוץ, וסעדו את פצועי השיירות ולוחמי גדודי חטיבת 'הראל' של הפלמ"ח, שרבים מהם נהרגו בפעולות שונות באיזור, ונקברו בבית-הקברות של קרית-ענבים.
המחקר בודק היבטים של חיי שתי קהילות מובדלות, שונות ודומות בכפיפה אחת: חברי קיבוץ קרית-ענבים ולוחמי הפלמ"ח, על פי מקורות מאותה תקופה וזיכרונות שלאחריה.
